Page 119 - eorocii
P. 119
סדרה של תשובות לנבואות של הברית הישנה או לפסוקי תפילה ממנה (על פי רוב
לתהילים) .הסטיכירות ופעמים רבות שגם האירמוסים של הקנונים הם וריאציות על
פסוקי תהילים הקודמים להם ,הטרופארים של הקנונים ובמיוחד הדוגמטיקה של
מזמורי התאותוקיון הם תשובות-פראפרזות של סיפורי הניסים שנתגלו ליהודים בברית
הישנה וכן הלאה .תשובות אלה ניתנות במונחים יהודיים מובהקים ,כלומר סימטריים
במובן הצורני למה שעליו משיבים( .הסטיכירות -שירים מזמורים ליטורגיים; הקנון -
שיר-המנון המשווה תמונות של התנ"ך ונביאים עם האירועים הרלוונטיים של הברית
החדשה ,כולל 9שירים ,הפסוק הראשון של כל שיר נקרא אירמוס; אירמוס -פסוק
היכרות ,שהוא הקשר המשמעותי בין השיר המקראי לבין הטרופרים; טרופאר -שיר
קצר ,שבו מהולל הקדוש או חושף את המהות של החג אשר לא נלקחו מהמקרא;
דוגמטיקה -מזמור המוקדש למרים מנצרת ,אשר בהיותה נשואה לנגר יוסף ובהיותה
בתולה ,ילדה את ישוע באמצעות רוח הקודש .כלומר ,מזמור המוקדש לדוגמה נוצרית על
אודות הטבע האלוהי של ישוע).
כך שעצם הפואטיקה הליטורגית תפסה אותי בכך שהיא מבשרת באופן ציורי
ומבני גם יחד על ניצחון השליחות של ישוע ועל ביצוע -בו זמנית כיהודי וכמשיח (בן
האדם) וכאלוהי היהודים (בן האלוהים) .כל זה בלתי נתפס מנקודת המבט של היהדות
האורתודוכסית ,אך מרבית שאלותיי אשר נענו באופן מדהים בתפילה הפרבוסלבית
מובאים למבוי סתום בתוך היהדות ,ללא תשובות אלה ,מבוי סתום ממנו מנסה היהדות
להחלץ באופן הגון למדי אך מתוחכם יתר על המידה .העניין הוא בנקודות לא-
רציונאליות אך חשובות קיומית ,נקודות של נגיעה בשאלות של חיים ומות ,חוסר
המשמעות או המשמעות של הסבל כניסיון האדם על ידי האל ,שאלות של תיאודיציה.
"תוכלי להביא דוגמאות קונקרטיות?"
מה שהפליא אותי במיוחד מלכתחילה היה האופי האנטינומי של הרטוריקה
הפרבוסלבית כאשר זו פונה אל הארועים של הברית הישנה .כך ,במקום הסבר סתם על
כך שהבתולה הולידה ונותרה בתולה ,הדוגמטיקה של הקול החמישי מכילה אנלוגיה
ציורית הלקוחה מן ההיסטוריה היהודית .ים סוף אשר נבקע עבור היהודים ואז נחתם
מחדש" .הסבר" הנס על ידי פנייה לנס אחר ,פלאי ובלתי מוסבר בה במידה ,מאפשר
להבין את הקשר העמוק ,המסתורי ביניהם .קשר שמתגלם בשימוש שלהם ,כלומר
במשמעותם של שני הניסים בישועת ישראל (להפתח ולהסגר עבורו ללא עקבות" ,ללא
תפרים") ,ודרך ישראל -לישועת העולם שלו .על כן ,הפולחן הפרבוסלבי מושך לבי דווקא
על ידי היהדות הרוחנית והפיוטית שבה ,האסוציאציות השורשיות שלו אשר רלוונטיות
עבור היהדות .אפשר לראות זאת במיוחד ברגעים בהם היא מזמינה את האדם לבצע
"קפיצת אמונה" ,לראות את הדגם בתוך הנסים עצמם ולא בתוך ההסברים הרציונליים
שלהם .ממש כמו בחקיקה -הכל נובע מהתקדים .אלא שכאן התקדימים לא נטועים
בחוקי האדם אלא בדת משה האלוהית .הפרבוסלביות תפסה את הקטגוריות היהודיות
במשמעות הפואטית והדוגמטית שלהן :המאורעות המתוארים בברית הישנה הפכו
לטיעונים תיאולוגיים פרבוסלביים לטובת הקורבן הסופי של ישוע .בעניין זה אני מקבלת
השראה יתרה מהפרמיות (קריאות בברית הישנה במסורת הפרבוסלבית) בליטורגיה של
שבת הגדול ,במיוחד הפרמיה ה ,14 -המוקדשת לעקידת יצחק (אחת מ 15 -הפרמיות של
תפילה זו) .מצד אחד ,הקריאה בפרשיה זו ,באמצעות אנלוגיה אנושית ,נותנת לנו
אילוסטרציה חיה באשר למחיר ששילם האל האב על הקורבן העילאי שהביא בנו .אך לא
די בכך על מנת להצדיק או להסביר מדוע נדרש הניסיון הממשי ,הלא-אלגורי ,אשר נפל
בחלקו של אברהם.
אולם מצד שני ,קריאה זו הקושרת בין אברהם המביא את בנו כקורבן לאל עם
האל המביא את בנו לקורבן (עבור אברהם) ,נותנת את ההצדקה היחידה לניסיון של
אברהם ,שמנקודת מבט אחרת עשוי להראות חסר-משמעות ,אכזרי ובעייתי .אסביר.
אנחנו יודעים ודאי מדברי המלאך כי מטרת הסיפור כולו היא לנסות את אמונתו של
אברהם .אך אמונתו במה? במוכנותו ,רצונו ויכולתו של האל עצמו להביא לקורבן את בנו
למען כל בני אברהם .גם כאן נוכח יסוד יהודי ,רגע של הממשיות הדרמטית של דו-שיח
בין האלוהים לאברהם .אני חושבת שכאשר קריאה זו נשמעת ברגע האזכרה של קבורת
119
