Page 47 - eorocii
P. 47
הרוסיים ,שהיו קודם לכן מאוכלסים על ידי הצבא הבריטי ,על ידי הערבים .במגרש
הרוסים ,בניין המד"ר ,אשר יחד עם מבני החפ"פ יצר מקבץ גדול של מה שנקרא "בניינים
רוסיים" במרכז העיר החדשה ,ניצב בין החלק הערבי ליהודי ,והיה נתון תחת ההגנה של
החילות הבריטיים ,לדברי בני התקופה -איש לא ידע בידי מי יפול .רק עם יציאת
הבריטים יום אחד מוקדם משצפוי ,ראו שוכני המיסיון חיילים ישראלים התופסים את
מבני הממשל בבניינים הרוסיים ,בעוד שמהצד הערבי השומרים הבריטיים לא הכניסו
איש .צוות הנזירים הקטן של המיסיון (תשעה אנשים) החליט מראש להישאר על מנת
שלא להפקיר את שתי הכנסיות ואת בניין המשלחת עצמו לידי הלא נודע.
מהצד הערבי החלה הפגזה על מבני הכנסייה הרוסיים בהם התבצרו הכוחות
הישראלים החמושים .פגזים מכל סוג -נפץ ותבערה -פגעו בבניין המשלחת ובסביבותיו.
ההפגזה נמשכה 28יום ללא הרף .ההנהגה היהודית הצבאית הציעה לצוות המשלחת,
למען ביטחונם ,לעבור לעיר העתיקה יחד עם קבוצת שבויים ערביים .בבניין המשלחת
נותרו שני מתנדבים לצורך ההגנה על הרכוש .ההיירודיקן מפודי ,והנזיר ניקנור עם
מפתחות לכנסיות וליתר המבנים.
על אף ההפגזה של מבני הכנסייה על ידי הערבים ומותם של משרתי קודש רוסים,
מעלים הזכרונות "הרוסיים" של המעורבים נימה לא אוהדת לכל הפחות דווקא כלפי
היהודים שהגנו על הרוסים ועל רכושם.
הארכימנדריט אנטוני (סינקייביץ') ,ראש המשלחת דאז ,כותב למשל למטרפוליט
אנסטסי על מצבה הקשה של המשלחת בתקופת המלחמה" :בבוקר ה 14 -במאי נעשה
ברור כי האנגלים יוצאים מירושלים והמשלחת שלנו תתתפס על ידי הישראלים .בשעה
שמונה בבוקר עוד עמדו זקיפים בריטיים לצד המבנה שלנו ,אבל המבנים השכנים -בנייני
הדואר והכלא -כבר נכבשו בידי הצבא הישראלי ,וקולות רעש וצעקות נשמעו משם.
חיכינו למוות וצפינו רק לראות מאיזה צד יתפרצו בעלי הבית החדשים .כמעט מיד פרצו
החיילים הישראלים לקומה השנייה ,ואנו שמענו את צעדיהם .אך במשלחת עצמה איש
לא הופיע במשך שעתיים שלמות .כל הזמן הזה הרגשנו עצמנו כנידונים למוות .ב -
,11:30כאשר ישבנו במסדרון המשלחת בפיות יבשים ,פרצו חיילים חמושים אל
המסדרון ,תוך שהם מרסקים את הדלת מן הבניין הסמוך .החיילים היו נרגשים ולחוצים
וציפו להיתקל בהתנגדות .כאשר הם ראו נזירים ,הם שאלו מי אנחנו .הקצין המפקד פנה
אלי באנגלית" .אל תדאגו ,באנו להגן עליכם .איפה כאן החדר הפינתי?" מיד הם
התמקמו עם רובי סער ,רימוני יד וכלי נשק אחרים בחדר הפינתי של כבודו ,באולם
ובמשרד שלי עם הטלפון .בהדרגה הם תפסו יותר ויותר חדרים בחלק הזה של המשלחת,
הופכים אותו לחלק מהמטה שלהם .במשך הימים הראשונים מצאנו את עצמנו בקו
החזית ,מאחר וכל מי שהיה יוצא החוצה או מוצא את עצמו ליד החלון היה חושף את
עצמו לירי… המצאותנו בבניין המשלחת הייתה דכאנית אף יותר ,שכן הרגשנו עצמנו
גנבים-למחצה בביתנו אנו! הכל התרחש על פי פקודות הישראלים ,אשר חיצונית נהגו
כלפינו בעיקר (אף כי לא תמיד) בנימוס מתוח .פחות חששנו מן ההפגזה הארטילרית
מאשר מנקמה אפשרית ,על אף שההפגזה הייתה חזקה מאד .במשך 28ימים הייתה
המשלחת נתונה להפגזה ארטילרית יומיומית מדי שעה ,יומם ולילה .המבנה שלנו ספג
בין מאה למאתיים פגיעות ישירות ,וכמות בלתי נספרת של פגזים פגעה בסמוך למבנה.
האב פאופילקט נהרג בתא שלו במשלחת על ידי פגז .קברנו אותו בזמן ההפגזות ,ללא
ארון קבורה ,בגינה שבסמוך לכנסייה הקטנה .האב ניקולאי נפצע על ידי רסיס בידו ליד
הכניסה למרתף אותו חשב לאזור מבטחים .הפגזים לא הצליחו לחדור את הקירות
העבים ,אך לפעמים הם חדרו מבעד לדלתות ולחלונות .אף חדר למעשה לא נותר ללא
פגע… למרבה השמחה ,שתי הכנסיות של המיסיון נפגעו רק בגגן ,ואילו כל תכולתן
נותרה בלי פגע .בשישי במאי ,ביומו של איוב למוד-הסבל ,נערך חיפוש במשלחת .קבוצת
אנשים חמושה עד שיניהם ציוו אותי לצאת מהבניין לשלוש שעות לאחר שנערך עלי
חיפוש תחילה .הם תבעו מאיתנו את כל המפתחות ואיימו כי אחרת פשוט יפרצו את
הדלתות .ביקשתי אישור והם הציגו בפני נייר שנכתב בחופזה בו נאמר כי "כל התנגדות
תיענש בחומרה" .אף תכף נעשה ברור כי אלה הם נציגי ארגון חמוש בשם 'ההגנה' ולא
שודדים סתם… לאחר שלוש שעות הוזמנתי לבד .בחדר נאספו תיקיות רבות שלנו,
47
