Page 86 - eorocii
P. 86
חריטון המבורך (הנקרא גם חריטון המוודא) ,חי בראשית המאה הרביעית,
ובהיותו מאמין נוצרי ,עבר רדיפות בעיר קוניה ,תחת הקיסרים גלריוס ( 305עד ,)311
מקסימינוס דאיה ( )313-305וליקניוס ( )324-311על כך שחשף את אפסותם של האלילים
הפגניים והטיף לאמונה באל אחד -ישוע הנוצרי .חריטון נכלא וספג עינויים קשים בכלא,
אך נותר בחיים ,וכאשר שככו מעט הרדיפות ,שוחרר לחופשי .לאחר שיצא מבית
האסורים ,נשבע על ויתור מתענוגות העולם הזה ,החל לחיות רק למען תהילת האל ועלה
לירושלים על מנת להודות על שחרורו מהכלא .בהיותו בדרך ,בקרבת ירושלים ,הותקף
על ידי שודדים בואדי קלט ,אשר התאכזבו קשות בראותם כי הנזיר הנודד לא נשא עליו
שום דבר בעל ערך .הם קשרו את חריטון ,הביאו אותו למערה והשליכו אותו שם על מנת
להרגו בהמשך .בעוד חריטון הקשור שכב ,מצפה למוות ,התפלל בכל מאודו לישוע
המשיח ,וחזה כי נחש ארסי זוחל לתוך המערה ומרעיל את היין בקנקן .כאשר שבו
השודדים אל המערה ,הם התירו את הנזיר ,שתו את היין הזה ונפלו מתים .כך מצא את
עצמו חריטון חופשי לחלוטין ,בתוך מערה מלאה זהב ושאר אוצרות .הנזיר הצדיק חילק
את אוצרו לעניים ,וסידר כנסייה במערת השודדים .מאוחר יותר הרחיב חריטון את
המערה וחיבר אותה עם מערות אחרות .הבשורה אודות הנזיר הצדיק התפשטה עד
מהרה בכל ארץ ישראל ,וחריטון זכה לתלמידים רבים .תקנון המנזר הראשון היה נוקשה
עד מאד ,עם תפילה המתחילה בחצות ונגמרת לקראת הצהריים ,סעודה אחת בלבד ביום
ומזון מבושל שהותר רק בחגים.
מאוחר יותר יצא חריטון המבורך הלאה לתוך המדבר בחיפושו אחר התבודדות
וייסד את לאורת דוקה שעל יד העיר יריחו.
לאחר מכן ,בשנת ,345נטש חריטון אף את הלאורה הזו ,ומצא לעצמו משכן בתוך
סלעי הבקעה שליד פקוא (תקוע או תוקוע) .כעת מכונה בקעה זו על ידי הערבים על שמו -
ואדי חריטון .כאן הוא מייסד את הלאורה השלישית שלו ,הנקראת סוקה ,או פשוט
'סוכה'.
את ימיו האחרונים עשה חריטון המבורך בלאורת פרן ,הראשונה שהקים ,וכאן
אף ביקש להקבר .חריטון נפטר בעין פרה בשנת 350ונקבר בשטח המנזר .שרידיו נגנבו,
ונמצאים בותיקן על פי החשד של הכנסייה הפרבוסלבית.
מרבית הבקעה של ואדי קלט ,יחד עם מעיין עין פארה (עין פרת) והמכינה הקדם
צבאית הנמצאת בו ,מהווים שמורת טבע לאומית המוגנת על ידי המדינה .שמורה זו
כוללת גם את את שטח מנזר פרן ,את חורבות הלאורה המקורית שהקים חריטון במערה
(המאה הד'-ז') ואת מטע הזיתים שעל הצוק המשקיף לבקעה ,בשטח כולל של 3,700
מ"ר.
המנזר הוא בניין בן שתי קומות עם בית תפילה ותאי נזירים הניצב לרגל סלע ,בו
שתי מערות .הגדולה מהן שוכנת בגובה עשרים מטר ומכילה את כנסיית חריטון המבורך
עם איקונוסטאזיס שצוייר על ידי נזירי הר אפון בראשית המאה הקודמת ,ומערה קטנה
יותר בה תלויים שלושה פעמונים לא גדולים.
בחייו של חריטון המוודה ,הייתה בקעה זו חלק מהדרך בין יריחו וירושלים.
לדברי נזירים בני זמננו ,ניתן לבצע מסלול צליינות שכזה במשעוליו המתפתלים של
הואדי ,בתוך חמש שעות.
לקראת המאה הי"ט הוזנחה הלאורה של פרן וננטשה .נותרו שם רק חורבות של
מבני מנזר ומדבר מסביב .האתר הנטוש של הלאורה נרכש בשנת 1903לטובת המשלחת
הדתית הרוסית על ידי ההייכרומונאכוס פנטליימון ,אב המנזר של משכן הנזירים הרוסי
באפון .לאחר הרכישה ,השתכן פנטליימון בפרן יחד עם נזירים רוסיים אשר שיקמו את
הלאורה.
לפני מלחמת העולם השנייה ,ספג המנזר נזקים כבדים משריפה .רק האב גרסים נשאר
מהנזירים של אפון ,והוא שב ושיקם את המנזר בשתי ידיו .לאחר המלחמה נאלץ
ההיירומונאכוס גרסים לעזוב לירושלים בשל זקנתו ונכותו ,בה נפטר בתחילת שנות
הששים.
86
