Page 67 - eorocii
P. 67
שאחת מהן מהווה דגם ייחודי של אמנות הפסיפס ומתוארכת למאה החמישית או
השישית ,ממצאים נוספים בדמות מערות קבורה ,כדים ,ואפילו פסל ראש של הורדוס
הגדול .אך הארוע הגדול ביותר היה חשיפת האבן עליה ,על פי המסורת ,עמדה אם
האלוהים בעת עלייתו של ישוע לשמים .סביב האבן נמצאו חתיכות רבות של שיש לבן,
שברים של עמודים מהמאה החמישית ,קבר של ארכי-דיקן מהמאה השישית ופסיפס
זהוב.
ממש לאחר רכישת החלקה הראשונה החלה בניית מקדש העלייה .הבנייה
התקדמה תוך קשיים ,אך אנטונין ידע לצלוח את הבעיות השונות באמצעות כסף וקסם
אישי.
הכנסייה תוכננה לחלוטין על ידי הארכימנדריט אנטונין עצמו .הוא בנה אותה
דמוית צלב ,עם עשרים וארבע חלונות בסגנון הביזנטי .מקום הקודש העיקרי של
המקדש ,אותה אבן מקודשת שהוזכרה מעלה ,מוקמה במבואה .נישה מקושתת קטנה
בקיר אשר כוסתה על ידי סכך עם צלב ,מתקן נרות ואיקונה של אם האלוהים.
האיקונוסטאסיס הובא מאפון ,האיקונות מרוסיה .אחת מהאיקונות -איקונת אם
האלוהים מצ'רניגוב -מבוצעת על קנבס .מכנים אותה גם "הסקורופוסלושניצה של
אלאון" .הרקמה בוצעה על ידי הנזירה תאיסיה (בשמה החילוני טטיאנה גאורגייבנה
קרצבה .1991-1901 ,בקודש -אנטוניה) .היא היגרה מרוסיה בשנות המהפיכה ,נטלה את
נדרי הנזירות המנזר הנשים פוקרובסי בצרפת ,ולאחר מכן עברה אל המנזר שעל אלאון
(הר הזיתים).
בתוך הרצפה שמשמאל למזבח ,משולבות חתיכות שיש לבן עם כתמי דם אדומים
שכאילו בולטים החוצה ממנו .אלה פרגמנטים של רצפה עתיקה שנשתמרה מימי הפלישה
הפרסית בשנת .614על פי האגדות והשרידים שנותרו ,הרגו אז הפרסים 1207נזירות
אשר מונצחות כאן באופן זה.
מקדש העלייה של האל ניזוק מאד מרעידת האדמה של שנת ,1927שופץ ושוקם
כבר בתקופת המטרופוליט אנטוני.
במקום הוצאתו להורג של יוחנן המטביל נבנה בית התפילה של כריתת הראש של
יוחנן המטביל (המקדים) .כידוע ,באופן זה הוא הוצא להורג על ידי בנו של הורדוס
הגדול ,הורדוס אנטיפס .תחת ריצוף העץ נמצא פסיפס שנשתמר היטב המציג דמויות של
ציפורים ובעלי חיים שונים.
כספי הבנייה נתרמו בשנת 1907על ידי אירינה גריגורייבה סילאייבה ,ועל כך
זכתה לכבוד להיקבר לצד הקיר השמאלי של בית התפילה ב 08.09.1927 -והיא בת .76
יש לציין שלמנזר שייכים שלושה בתי קברות :הגדול בינהם מתחת להר ,השני -
מאחורי המקדש והשלישי לצד מגדל הפעמון .הקבורה בהם נחשבת לכבוד גדול.
בשנת 1888הוקם מגדל פעמון על שם יוחנן המטביל ,המתנשא 64מטר מעל
סביבותיו ,אשר זכה לכינוי "הנר הרוסי" על שם יופיו וזקיפותו .הפעמון הגדול שלו שוקל
308פוד (שהם 4,928קילו) והיקפו שתי מטר ו 13 -ס"מ .הפעמון ניצוק ברוסיה
מתרומותיו של הסוחר הסוליקמסקי א"ב ריאזנצב והובא ליפו בשנת 1885בדרך הים.
הפועלים הערביים סירבו להעביר את הפעמון ,והנזירות גלגלו ידנית את העגלה עם
הפעמון אל המנזר .והרי מדובר בלמעלה מ 60 -ק"מ! כך זכה הר הזיתים בקול הרוסי
שלו!
כך מתאר זאת מאיר שליו בספרו "עשו" ... " :ארבע מאות וחמישים צליינים
שגררו פעמון נחושת ענקי לכנסיית מרים המגדלית .את הפעמון יצקו באודסה והציבו על
גבי עגלה כבירה שנבנתה במיוחד לשם כך .הגברים משכו אותה עד לנמל .משם הפליגו
באונייה "סנטה-אנה" ליפו ,ושם נרתמו הנשים אל העגלה .למן אותו רגע שתקו כולם ,כי
כך נשבעו לעשות עד שיתלו את הפעמון במקומו .עוד זמר רב אחר-כך היה אפשר להכיר
את משתתפי המסע ההוא לפי אופן הליכתם :פוסעים מאומצים ושחוחים ,כחותרים נגד
רוח עזה"125.
125עשו ,מאיר שלו ,תל-אביב :עם עובד ,תשנ"א ,1991עמודים ;50-51
67
